<h1>ראבי"ה סימן ת"ב</h1>
<h2>דף נב:</h2>
מי שהחשיך לו חוץ לתחום וכו'. פירש רבינו שלמה כגון שהיה בדרך וחשכה לו. וכי האי גוונא משמע בשאילתות. והנה יסודו מאן דקאתי באורחא וקדיש ליה יומא בתחומא דמתא לא תימא דבדוכתיה קנה שביתה, אלא בגוה דמתא קנה שביתה והוה ליה כבני מתא, דתנן [מ"א ע"ב] פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לרבן גמליאל מהו לירד אמר להם מותר וכו', ותנן [נ"ב ע"ב] מי שהחשיך לו חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, הא בתוך התחום הוה ליה כבני מתא. עד כאן יסודו. וכיוצא בזה כתב בהלכות גדולות. וכן מוכח בתוספתא דמכילתין פרק שלישי, ומייתי לה בפרק הדר [עם הנכרי] הלכה האחים שאכלו על שלחן אביהן וכו' בגמרא [ע"ג ע"א], הרועים הקייצין והבורגנין [ושומרי פירות בזמן שדרכם ללון בעיר] אף על פי שהחשיכו חוץ לתחום הרי אלו כאנשי העיר בזמן שדרכן ללון בשדה אין להם אלא אלפים אמה בלבד. ופירושא הכי אף על פי שהחשיכו חוץ לתחום בסוף התחום, אי נמי חוץ לתחום ממש ובתוך שתי אמות לרבי אליעזר, כדגרסינן לעיל [נ"א ע"ב] לא יצא עשיר חוץ לתחום וכו', הרי אלו כאנשי העיר. אלמא אף על גב דחשיכה ל[ה]ו בסוף התחום, כיון דדעתיהו ללון בעיר הרי הם כאנשי העיר. והאי דקתני במשנתינו אפילו אמה אחת לא יכנס נראה לי דהכי פירושא לא יכנס לביתו להיות כבני עירו, ולא הוה כבני מתא, אלא במקום שחשכה לו קנה שביתה, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח. ורבי שמעון פליג ואמר שקנה שביתה בתוך ביתו והוה ליה כבני מתא, כדמפרש טעמא ואזיל. אי נמי יש לפרש דתנא קמא דרבי שמעון סבירא ליה דאין לו ארבע אמות משום דלא נתכוון לקנות שביתה במקום רגליו, ובתוך ביתו, שנתכוון, אין ראוי לו, דהא חשכה לו חוץ לתחום. ובירושלמי [ספ"ד] משמע [דתנא קמא] דמשנה דאמר [אפילו אמה אחת לא יכנס אתי כ]תנא קמא דרבי אליעזר, אבל רבי אליעזר פליג עלה. דגרסינן בירושלמי הוו בעיי למימר מ[ה] דאמר רבי אליעזר ביוצא חוץ לתחום הא במחשיך לא, פירוש סברוה דדוקא פליג רבי אליעזר ביוצא חוץ לתחום והוא בתוך [שתים], ואמר יכנס, אבל במחשיך אפילו בתוך שתים מודה שלא יכנס, וסתמא דמתניתין דמחשיך דברי הכל היא. ומסקנא בירושלמי אשתכח היא הדא היא [הדא], פירוש דפליג אתרווייהו, אף על גב דלא עריב ותני להו בפלוגתא דמתניתין. ויש לסמוך על הירושלמי. ונראה דההלכה כרבי אליעזר. ונראה לי דמלשון השאלתות משמע שהלכה כאותו סתמא דמי שהחשיך לו חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, וקסבר דאתי אליבא דדברי הכל. [ו]שמא לא ראה הירושלמי.
